באיזה סיפור אני בוחרת...
אני רואה את הדרך לספר סיפור טוב כהקבלה למציאות של עכשיו.
אני מאמינה שהרבה דברים מופיעים מתוך מוחות ערים וחושבים, כאלו שרואים, משקפים ופועלים ביחד.
ככל שאני מאפשרת לעצמי לכעוס יותר, להתאבל על הכאב מסביבי, ככל שאני נותנת לעצמי להרגיש יותר חנוקה, יותר כלואה, יותר חסרת יכולת אל מול הכלא הדמיוני הזה, אני יודעת שהטרנספורמציה שמגיעה, נובעת ומופיעה אדירה יותר בעוצמתה.
יש בתוכי מקום שאינו יודע שובע מהתרחבות, אני רק רוצה לגדול דרך כל המימדים, דרך כל קשתות הצבעים, אני כל כך רחבה אנרגטית, אך פיזית בגוף כל כך קטן של אישה.
זהו הכח של הלא נודע שמבקש עכשיו את מקומו...
מה שידעתי לא עובד, הנורמה כבר לא מספקת אותי.
ואני יודעת שסבל אינו הכרחי, יש בידיי את זכות הבחירה,
אני מאמינה שאני מספיק משוגעת בכדי ליצור ניסים.
לספר סיפורים זה אחד ממקצועותיה העתיקים של האנושות,
וכתור מספרת סיפורים אני בטוח לא אפספס את ההזדמנות...
אז נעבור רגע לאיך מתקיים סיפור טוב ואתן את עצמי כדוגמא -
קודם כל יש אותי, אותך, אותנו, ואנחנו חיים את החיים שלנו באופן רגיל...
ואז יש את השינוי, הרגע הזה שבו משהו לא לחלוטין כשורה,
אני נאלצת להבין את המגבלות שלי ומכאן עולה הצורך לייצר תפנית בעלילה.
לפתע פתאום, מגיח רגע האמת, הזמן לצאת מאיזור הנוחות ולהתחיל את המסע,
בין אם הוא מסע פנימי או חיצוני, זה הרגע הזה שבו אני יוצאת החוצה לעולם בהבנה שיש דחק שבוער בי לחפש אחר הפיתרון, למצוא את האמת, או לפחות את התשובות...
חייתי בסיטואציה כלשהי ועכשיו הסיטואציה משתנה,
יש צורך בסידור מחדש, אני קולטת את המצב שמתנהל באופן שאינו עושה צדק עם הערכים שלי...
זה השלב שבו יש קונטרסט בין העולמות ואז מגיע ה-קונפליקט.
העולם הרגיל קורס והעולם שאני מנסה לשנות או ליצור הוא נובע מתוך הלא ידוע, יש צורך בשינוי מורגש, אך אני לא בטוחה עדיין מהו...
זה השלב של החיפוש - הדרך שבה אני צועדת והולכת בה,
אני יוצאת לבחון את המצב, הפחדים והרצונות שלי עולים,
שום דבר לא יכול להציל אותי כאשר אני צוללת אל מעמקי הלא נודע...
בתוך עומק הדחיסות, באיזורים מלאי כורי עכביש, איפה שהצללים שלי יושבים בחשיכה ומחכים שאסיר מהם את שכבת האבק שהצטברה במהלך השנים.
המטרה נהייתה מרעננת ופשוטה, אני יוצאת אל ההרפתקאה של לפגוש את עצמי, אל עבר המקום הכי חשוך בתת מודע ואני לא יכולה להגיע לשם אם אני מוקפת בכל הדברים שאני מכירה ויודעת.
אני מגלה שהחוסר וודאות תמיד היה שם ופשוט התעלמתי ממנו,
אך הפעם אני אוזרת אומץ לפגוש את הדרקון ולהתבונן במעמקיו.
זוהי הפגישה עם האלוהות שבתוכי, כל המסע והחיפוש שעברתי, מטרתה הייתה להכין אותי למפגש הזה, זהו הקטליזטור הרציני, זהו הרגע שבו אני מבינה מה אני מחפשת גם אם זה לא בדיוק מה שחשבתי שאני רוצה או צריכה, זוהי קריאת הנשמה שלי, זוהי אולי אפילו משמעות חיי...
זה הרגע שבו החשיפה וההתגלות הכי גדולה מתרחשת, זה הזמן להראות את הפגיעות הכי כואבת,
זה רגע מאוד מיוחד בין אם זה רעיונות, מעשים, אנשים או מטרה משותפת.
לשם הפנתה אותי המודעות שלי, כאן ישנו צורך שמגיע למילוי.
האם אני יוצאת למסע הזה בכדי להציל נסיכה?
או האם מדובר בלהציל את עצמי?
זה השלב שבו אני לוקחת את מה שחיפשתי,
ופוגשת במציאות שאני נמצאת בה ככה כמו שהיא.
בתכלס, זה החלק הכי קשה,
השלב הזה שבו אני מבינה שיש דברים שהם חשובים ממני,
משהו שזה על גבול הגורל או אקטיבציה ברמה פלנטרית.
הרגע הזה שבו אני יכולה לחוש גיבורה ובו זמנית כל כך קטנה...
אני מסתגלת, משתנה, לרגעים אני הופכת להיות העולם כולו ואז מצטמצמת חזרה להיות אשה על האדמה.
זה המחיר של המסע שעשיתי, בין אם איבדתי את העולם הישן, איבדתי חבר, הכריש טרף את הספינה, מטרה הושגה ואפילו לא ידעתי מכך שהיא הייתה קיימת, זה הרגע של ההקרבה על מנת ליצור את השינוי שאני כל כך רוצה שיקרה פה.
ואז נשאלת השאלה, על מה אני מוכנה לוותר?
במה אני מוכנה להכשל?
ואז כאשר מגיע הרגע לחזור הביתה,
בין אם זה לצאת ממצב קשה שדורש המון מאמץ או אפילו רק להתעורר, האם הבית שאני חוזרת אליו הוא אותו הבית שהשארתי?
מהי המציאות שאני רוצה להתעורר אליה? איך אוכל לוודא שדברים לא חוזרים להיות כהרגלם?
זה לא מסע או הרפתקאה אם אני לא חוזרת משם אף פעם...
או כמו שלמדתי בנעוריי, לכל מסיבה יש סוף .
ולבסוף - החלק החשוב ביותר בעלילה, השינוי.
זהו הרגע שבו אני המאסטרית של שני העולמות.
אחרי שלמדתי איך זה עובד בעולם הישן,
אני יכולה ליצור את החדש...
שוב אני אחראית על המצב, רק שהמצב הפעם הוא שהחיים,
לעולם לא יחזרו לקודמם...
זהו הרגע שבו הגיבור מגיע לחתונה בזמן בכדי למנוע ממנה להתקיים... זה הרגע שבו אני לוקחת את הדיקטטורה הפנימית שלי ומוציאה את עצמי לחופשי, או לפחות מוצאת את היוזמה שאני יכולה לקחת על עצמי למען אותו השינוי,
למשל להקים את מסדר עוף החול (ההקבלה הגיעה מהארי פוטר, כמובן)...
ובנימה אופטימית זו, העולם כולו עצר בגלל וירוס קטנטן,
ואני גיליתי את הפחד האנושי מהדבר היחיד שידוע לי - המוות.
ישנו כאן מסר ויראלי מדבק שעובר בין בני האדם ברמה גלובלית אוניברסלית.
ואולי זה הרגע להדביק אחד את השני, לא במחלות אלה ברוח האבולוציה שנובעת מאיתנו ולכתוב את הסיפור שאנחנו רוצים לחיות בו כאן ועכשיו.
אני מאמינה בסיפור הכי מרגש שנוכל לכתוב ואני מאמינה ב- ביחד,
מי יתן ויהיה זה סיפור אהבה שופע בקסם ומלא רווחה
Comments