על מנגו, מיניות ומה שביניהם :)

אתחיל בוידוי קליל ונראה לאן זה ימשיך: עד לשנת 2014 הייתי אלרגית למנגו, הפרי המושלם הזה שכולם כל קיץ מתלהבים ממנו בצורה יוצאת דופן (ובצדק!). האלרגיה התחילה בגיל צעיר, ולמרות שבמשך שנים רציתי לאכול את הפרי האסור כל פעם שהייתי נוגעת בו היו השלכות - התנפחויות, גירודים ותחושה לא משו. אבל מעולם לא ויתרתי, והמשכתי להנות ממנו במינונים נמוכים.

בערך בזמן שבו האלרגיה התחילה להעלם, זה היה הזמן שבו התחלתי לחקור מיניות וכל מה שמסביבה באופן מואץ ואינטואטיבי, עם עצמי ועם אהובי, למדתי המון והגעתי לאינספור מסקנות שעליהם אולי עוד אכתוב ספר יום אחד.

המסקנה העיקרית מבחינתי היא שמיניות היא הנוכחות שברגע. מעבר לאקט המיני עצמו, מיניות היא התשוקה שבלחיות, היא ההרפיה שבנשימה. מיניות בריאה היא הרגע עצמו, היא הנאה ועונג, היא שמחה אך גם כאב ועצב ללא הדחקה, חומות או ברזים.

בעיקר שמתי לב שכאשר המיניות נטולת מחסומים ומקבלת את המקום שלה, הכל כאילו מסתדר כמו פאזל מסביב וזה מרגיש טוב ונכון, מחובר ומזין.

בתור מטפלת ברפואה סינית, למדתי שאלרגיה מקושרת בדרך כלל למחסומים או פחדים מהעבר שלא עברו עיבוד. לפי הסינים, אלרגיה היא מצב זמני שיכול לעבור כאשר בן אדם מוכן ומסוגל לעבור תהליך של ריפוי והתבוננות.

וכך קרה - מזה שנה שאני אוכלת מנגו כמעט כל יום, בלי אף אחד מהתסמינים ובלי המחיר שהתרגלתי לשלם.

לאחרונה כאשר נתבקשתי לתאר מיניות בריאה בכמה שיחות שונות, מצאתי את עצמי איכשהו מדברת על מנגו: האכילה מלאת התשוקה והשימוש בכל החושים, ההתענגות וההתרגשות, תחושת הנוכחות שבטעם המתלקח בפה, ההנאה הטהורה כשהוא נוזל לך על הפנים, מלא מיץ ותשוקה, וואו, זה בול זה.

אתמול חיברתי את הנקודות והבנתי שהאלרגיה עברה כאשר החלטתי לקבל את המיניות שלי כשם שהיא: קלילה, בריאה, משחקית וחלק בלתי נפרד מהחיים. משהו בי השתנה ונרפא, התהליך הושלם והפרי האסור הפך לפרי המותר. כעת אין כמעט יום שבו אני לא אוכלת מנגו!

למה אני כותבת את כל זה ?

אולי כי אני רואה מסביבי כל כך הרבה אנשים מתעסקים במיניות ומה שמסביבה, לפעמים בפתיחות ולרוב בחדרי חדרים, ורק רציתי להזכיר שלפעמים זה בכלל לא שיחה על סקס - מיניות היא בכל דבר, מחוברת לכל שאר המקומות בתוכנו, זה ספקטרום רחב.

בקיצור, זה פשוט שיחה על פרי. על חשק. על קלילות.

אז בואו נאכל מנגו :)

* נכתב בשנת 2015 <3